<h1>סמ"ק מצוריך סימן קצ"ט</h1>
<h2>דף לז:</h2>
תנא דבי ר' ישמעאל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אילו י"ח טריפות שנאמרו לו למשה בסיני. ואילו הן, נקובה, ופסוקה, נטולה, וחסורה, קרועה, דרוסה, נפולה, שבורה, בסגר, ושב שמעתתא, הרי י"ח. בסגר פי' בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טריפה, כמה חסרון בשדרה בית שמאי אומרים ב' חוליות ובית הלל אומרים חוליא אחת ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטריפה. גלודה טריפה, חרותה טריפה, (שב) [שית] שמעתתא, אמר רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף מדוכתא טריפה, פ"ה ראש עצם קולית הירך שקפץ ממקומו חור שבעצם האליה שהוא תחוב בו והוא דאיעכל לניביה, עכ"ל הקו'. אמר רבינא בר רב פפא משמיה דרב (שם) לקתה בכוליא אחת וכל שכן בשתיהן והוא דמטא לקות [במקום] חיסרון לפי' הקו' טריפה אמר רב חנן בר שמואל (לפנינו איתא, ואמר רבה בר בר חנה) (שם) סימנין שנתדלדלו ברובן טריפה אמר רב מתנא אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרו טריפה, גולגולת שנחבסה ברובו טריפה, בשר החופה את רוב כרס ברובו טריפה — פ"ה זהו קרום עב שקורין טנפצ"א כשפותחין את הבהמה וחותכין אותה. ונקובה עשרה הוו ואילו הן, נקובת הושט, ניקב קרום של מוח, ניקב הלב לבית חללו, ניקבה הריאה, ניקבה הקיבה, ניקבה המרה, ניקבו הדקין, ניקב כרס הפנימי, ניקב המסס ובית הכוסות, ניקב הטחול, הרי י'. כל נקובות במשהו אבל פסוקי שיעורייהו ברובא, ופסוקא תרי הויין פסוקת הגרגרת וחוט השדרה שנפסק. נטולה שיתא הוו, ניטל הכבד, בוקא דאטמא דשף מדוכתא, סימנין שנתדלדלו, צלע שנעקרה, גלודה שניטל עורה והופשטה כולה או מחמת שחין או מחמת מלאכה, חרותה בידי אדם. וחסירה תלתא הוו, ריאה שנחסרה, נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, כמה חסרון בשדרה, וקרועה תרי הוו, נקרע רוב כרס החיצונה, ובשר החופה את הכרס, ודרוסה חדא היא דרוסת הזאב. ונטולה חדא היא נפלה מן הגג, ושבורה תרי הוו, נשברו רוב צלעותיה, וגולגולת שנחבסה — פ"ה שהוכה מכות רבות ולא נפחתה ולא ניקב הקרום, נחבסה דמסיאה ב' ל', ומיהו הסכימו (כל) בעלי התלמוד והעמידו כל טריפות בכלל שמונה עשרה דחשבינן עשרה ניקובי כחד ותרי פסוקי כחד. ועתה אפרש כולהו, נקובת הושט במשהו טריפה ואפילו בקוץ ואפילו במחט והוא שנקבו שתי עורות שלו אבל נקב אחד מהם לבדו כשר, ואמר רבה (שם) שתי עורות יש לו לושט חיצון אדום ופנימי לבן והלכך אמרו ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים נפקא מינה ספק דרוסה. ניקב הקרום של מוח טריפה והוא שנקבו שניהם קרמא עילאה וקרמא תתאה אבל אי ניקב עילאה ולא אינקב בתתאה תתאה מגין. ניקב הלב לבית חללו לא שנא לבית חלל גדול ולא שנא לבית חלל קטן, ובקנה הלב הוא אותו שעל גבי דופני הריאה ונקובתו במשהו כרב דקיימא לן כוותיה באיסורי. הג', בוושט ובדקין ובמרה ובשאר נקבים לא שייך למתני בהן לבית חללו דכיון שהן דקין הרבה פשיטא שלא יועיל שום נקב אם לא ניקב עד החלל שהרי הנקב יהיה קטן ביותר אבל הלב שכתלי הלב עבין הרבה הוה אמינא שיועיל בו נקב קטן לטריפה אפילו לא יהיה עד החלל דומיא דריאה שעבה כמו כן ולא בעינן שניקבה [לבית] חללה אליבא דת"ק, עכ"ל התו' (חולין דף מ"ב ד"ה ניקב). ניקובה הריאה והוא שניקבה קרמאה עילאה וקרמאה תתאה, ואם שחט הקנה ואחר כך ניקבה הריאה כשירה דכמאן דמינחא בדיקולא דמיא הואיל וחיי ריאה תלויין בקנה אבל מעיים לא. ועניין האונות מפרש בפנים. וכל עניין הסירכות שטרפו חכמים בריאה אפילו כחוט השערה חוששין בו, ובלבד שיהא חוט קשה, אבל אם נמצא תותב ורירא מתפרק מאיליו ואין מקומו ניכר כשירה, וכן אם נמצא נקב בריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא כשירה כדמפרש התלמוד (שם דף מ"ט) והילכתא תלינן. מרה שניקבה טריפה והוא שנקבה שלא במקום דבוקה בכבד אבל אם נקבה וכבד סותמת את הנקב כשירה. ניקב כרס הפנימי הרבה תנאים ואמוראים (שם דף נ') נחלקו אזו כרס הפנימי והואיל ולא איפסק הילכתא כמאן אזלינן לחומרא וטרפינן בכל הכרס בנקב משהו כבני מערבא דאמרי כל הכרס כולו זהו כרס הפנימי. פסוקת הגרגרת טריפה והיא שנפסקה ברובא וכמה רובא רוב חללה והכי קימא לן. חוט השדרה שנפסק טריפה, אבל נשברה השדרה ולא נפסק החוט כשירה כי הטרפות אינו תלוי בשדרה כי אם בחוט שאם נפסק רובו טריפה, ואם נתמסמס או נשפך כקיתון טריפה. גלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין וחזר בו רבי מאיר, חרותא טריפה איזהו חרותא כל שצמקה ריאה שלה בידי שמים כשירה בידי אדם טריפה דלא הדרא ברי, פי' בידי שמים על ידי זיקין ורעמים, בידי אדם כגון ששחט חברתה לפניה. פי' רב יהודאי גאון, כל היכא דצריכה בדיקה כגון דרוסה ונפולה אי נמי נשברה השדרה ולא ידעינן אי איפסיק חוט השדרה דצריכה בדיקה אי שחט לה אסורה, דמה דבדקינן לנפולה ודרוסה ושבורה הני מילי כרבנן דחכימן הוו בקיאין למבדק אבל השתא לא ידעינן למיקם על בדיקה שפיר אמרי רבנן דמשהינן תריסר ירחי שתא והדר משתרי, ואם נקיבה היא ומעברה וילדה שריא למשחט מיקמי תריסר ירחי שתא דאמרינן בזכרים כל שנים עשר חדש ובנקבות כל שאינה יולדת. גלודה בבהמה טריפה אבל לענין עוף פי' חכמים אם נמרטו כנפיה כשירה והיא נוצה גדולה והוא הדין נוצה קטנה הסמוכה לבשר [שאם] ניטלה כשירה. ניטלה האם כשירה, תניא (דף נ"ה) היא האום היא טרפחת היא שלפוחית. ניקב הזפק כשירה רבי אומר אפילו ניטל, אמר רבה ואיתמא רבי יהושע בן לוי גגו של זפק נידון כוושט בנקובת משהו והיכא אמר רב ביבי בר אביי כל שנמשך עמו. בהמה שנמצאת בעלת כוליא אחת או בעלת שלוש כוליות מדאצטריך קרא למפסל לגבוה כדדרשינן מואת שתי הכליות מכלל דבהדיוט שרי. בהרי"ל.
<h2>דף מ.</h2>
ניטל צומת הגידים טריפה שנחתך מעט מן הבשר עם אחד מן החוטין למעלה מן הארכובה בסמוך לה אע"ג דהעצם שלם טריפה דבחוט אחד שנפסק כולו או רובו טריפה בין בבהמה ובין בעוףא), נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה אפילו שלא במקום צומת הגידין טריפה והוא הדין נשבר העצם ויצא לחוץ דרך נקב קטן שאין עור ובשר חופין את רוב השבירה, ודווקא ברגל שלאחריה אבל ברגל שלפניה אפילו כולו נחתך למעלה מן הארכובה כשירה דאמר רב (חולין דף ע"ו) בעלת חמש או בעלת שלוש ברגל טריפה אבל ביד הוי מום לגבוה ולהדיוט שרי, והיכא שנשבר העצם למעלה או למטה ולא נחתך לגמרי אם לא יוצא לחוץ הכל כשר בין הבהמה בין האבר ואם יצא לחוץ למעלה מן הארכובה הכל אסור משום טריפה אבל למטה מן הארכובה ויצא לחוץ הבהמה והעוף כשירין, אבל האבר יש לו דין אבר מן החי מדרבנן ואסור למולחו עם הבשר ולהושיטו לבני נח מדרבנן, ונפקא מינא דאם יש ספק אזלינן לקולא, אבל מן התורה אין לו דין אבר מן החי אפילו למעלה מן הארכובה כי אם משום טריפה כדאמרינן בפרק אמרו לו (כריתות דף ט"ו). עור ובשר חופין רוב השבירה שאמרנו שכשר צריך רוב הכסוי מבשר ומיעוט מעור ואין הגידין מועילין לכסות כמו העור, ואם יצא עצם הנשבר דרך נקב קטן וחזר לפנים אין מועיל אחרי כן עור ובשר חופין רוב השבירהב). א) ונראה דאפילו לא ניטל מן הבשר עמו רק שנפסק החוט או רובו טריפה כיון שנפסק חוט אחד או רובו, וצ"ע בס"ג (סי' ס"ג). [וכשיש ריעותא למעלה סמוך לארכובה אף על גב דלא נשברה טריפה משום חששא דצומת הגידין, ודין זה אף בבהמה וכן אם יש ריעותא בפרק שקורין יציו"ל טריפה משום חששא דצומת הגידין וכן נשמט מהאי טעמא דצומת הגידין מתחילין ממקום היציול כדאיתא בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע"ו) כדפי' הקו' לשם, עכ"ל התשב"ץ בהגה"ה (סי' שכ"ז). שם בפרק בהמה המקשה נחלקו באיזו ארכובה אמרו נחתכה רגליה כו' רב יהודה מפרש ארכובה התחתונה ששם סמוך לה למעלה מן הפרק הוי צומת הגידין וזהו הארכובה הנמכרת עם הראש ויש לשון אחר שמקל שהוא הארכובה העליונה, ורש"י פוסק כרב יהודה ורב אלפס וכמה גדולים מצרפת פוסקין כמו הלשון שמקל, עכ"ל. ב) ואם בא לפנינו בהמה או עוף שכבר נשבר רגלם למעלה מן הארכובה ונרפא שקורין רנוייא"ר בלע"ז כשירה דבידוע שלא יצא העצם לחוץ כך כתב הר"ם נ"ע, עכ"ל ס"ק.
